הגיע הרגע, אולי מחר, אולי הערב, את נדרשת להיפרד מאדם אהוב. מאמא, אבא, בן או בת זוג. המעמד קשה, והמילים נעלמות או מתערבבות בבליל הזיכרונות המציף. ההספד הוא חלק משמעותי בטקס הפרידה. הוא מכבד את מי שנפרדים ממנו, ומאפשר לכל מי שמגיע, בין אם הכירו את הנפטר/ת היטב ובין אם לא – להתחבר לטקס, להעמיק את ההיכרות ולהבין אותך טוב יותר.

לא כולם מרגישים בנוח לעמוד ולהקריא. לעיתים יש חשש טבעי מעמידה מול קהל, במיוחד כשהלב כואב והקול רועד.
אם הכתיבה או ההקראה מרגישות כרגע קשות מדי, אפשר להיעזר. זה יכול להיות מישהו קרוב, בן משפחה, חברה טובה או אדם שאתם סומכים עליו, אדם שמכיר אתכם – תוכלו לשבת יחד, לחשוב יחד, לתכנן ולתרגל. אם תבחרו בכך, הוא גם יוכל להקריא במקומכם. זו גם יכולה להיות דמות ניטרלית כמו מנחה טקס, שנמצא שם כדי ללוות.

הנה כמה המלצות לכתיבת הספדים:

1. אף אחד לא ישפוט אתכם. ההספד הוא שלכם, עבורכם. גם אם הקול יירעד, גם אם תצטרכו הפסקה וגם אם תחליטו באמצע שזה בלתי אפשרי.
2. אפשר לספר קצת על מי שנפרדים ממנו, אבל לא מדובר על הקראת קורות החיים. התמקדו בכמה נקודות משמעותיות, כגון, מהות הקריירה, תחביבים בולטים, תחומי התנדבות אם היו, זוגיות, ילדים או נכדים. גם ציון הקשר ביניכם יכול לעזור למשתתפים להבין מי אתם בתוך הסיפור הזה.
3. סיפורים אישיים מחברים את כולם. רגע שבו היא או הוא באו לעזרתכם, מחווה שנשארה חקוקה בלבכם, רגע מצחיק. גם חיוך וצחוק הם חלק מהפרידה. אפשר לפתוח את ההספד בסיפור כזה, זה מחבר את הקהל ופותח את הלב.
4. להישאר חיוביים – להתמקד בהכרת הטוב, במה שהיה מרגש ומשמעותי. לכתוב משהו שאתם מרגישים איתו שלמים ומדויקים.
5. התייעצו עם אחרים – בני משפחה, חברים קרובים, מספידים נוספים. אפשר לוודא שכל אחד מאיר זווית אחרת.
6. לקראת הסיום אפשר לומר תודה לאנשים שליוו את הנפטר/ת, בעיקר לאחרונה, כמו בית חולים או מטפל/ת. אם צריך, אפשר להוסיף מילות תודה באנגלית.
7. כדאי לתרגל מול מראה, מול חבר, או בן משפחה. זה עוזר להרגיש בטוחים יותר.
8. מומלץ לשמור על אורך של דף או שניים.
9. עדיף לא לקרוא מהנייד. תדפיסו או תכתבו את ההספד על דף. זה נוח ומרגיע יותר.

ובעיקר: כל מה שתגידו – יהיה הדבר הנכון. אתם אלה שנפרדים. המילים שיבואו מלבכם יגיעו ללב של מי שנמצא שם אתכם.